גזר דין בתיק פל"א 408-12-13

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בלא רישיון תקף, ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה.

מתברר כי הנאשם אינו מחזיק ברישיון נהיגה תקף מאז שנת 1989, וביום 12.6.13 נפסל רישיונו לתקופה של 5 שנים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון תקף. למרות עובדה זו נמצא הנאשם נוהג ברכב ביום 3.12.13.

הנאשם נעצר ביום העבירה, מעצרו הוארך עד תום ההליכים ובהמשך כפר באשמה. הראיות החלו להישמע ביום  18.2.14, ארבעה מעדי התביעה נשמעו והוצג סרטון אשר צולם בידי אנשי המשטרה ביום האירוע. לאחר שהוצג הסרטון ולאחר שהבעתי דעתי על הדברים העולים ממנו, ביקש הסנגור הפסקה להתייעצות עם מרשו, ובהמשך הודיע על חזרתו מכפירה.

הטיעון לעונש שנקבע ליום 20.2.14 נדחה לבקשת הסנגור, ולבסוף טענו הצדדים ביום 4.3.14. בהמשך שוחרר הנאשם ממעצרו למעצר בית, עקב אבל על מות אימו. מסיבה כלשהי מתברר כי על אף הסכמת הצדדים כי הנאשם ישוחרר עד מועד שימוע גזר הדין, קיבל הוראה לזור לבית המעצר קודם לכן.

ב"כ המאשימה הדגיש את הזמן הקצר שחלף מאז ניתן גזר הדין הקודם ועד שהפר אותו הנאשם. ב"כ המאשימה הדגיש כי לא רק שהנאשם הפר את איסור הנהיגה שהוטל עליו, אלא שהוא אף לא התייצב לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל עליו בידי בית המשפט בחיפה!

עוד טענה המאשימה לחומרה כי מדובר באירוע רביעי בו נוהג הנאשם בעת פסילה, ולפיכך ביקשה להפקיע את צו עבודות השירות, להפעיל את עונש המאסר המותנה שנגזר עליו בידי בית המשפט בחיפה ולהטיל עליו בנוסף מאסר מצטבר, פסילה ממושכת ועונשים נלווים.

הסניגור ביקש להקל עם הנאשם, טען כי "הודה בהזדמנות הראשונה לאחר שהסברתי לו את מצבו(!)", סיפר כי הסתבך בחובות כספיים וביקש כי העונשים שיוטלו עליו יהיו חופפים ולא מצטברים.

אחיו של הנאשם סיפר כי מדובר בבן למשפחה מכובדת אשר נקלע לקשיים כספים והסתבך, ואילו הנאשם עצמו בדבריו לפניי שב למעשה וניסה להמעיט מחומרת העבירה. על אף שהודה במפורש בנהיגה בפסילה, ואף שקיימות נגדו ראיות ברורות שעלה אף מהעדויות שנשמעו ומהסרט שהוצג, שב וטען כי רק "דרדר רכב" בניסיון לתקנו.

למען הסר ספק, יובהר כי אני דוחה את דבריו אלה של הנאשם מכל וכל. לא רק שהדברים עומדים בסתירה לעדויות והראיות, אלא שבמסגרת חזרתו מכפירה נשאל הנאשם במפורש על ידי אם הוא מאשר כי נהג ברכב, ולא ניסה לתקנו, והנאשם אישר את הדברים וחזר בו מטענתו זו.

בהקשר של העבירה דנן כבר אמר בית המשפט העליון:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור" רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל.

ובמקום אחר נאמר:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב. רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל.

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מדינת ישראל הגדיר בית המשפט העליון את עבירת הנהיגה בפסילה כ"סטירת לחי" לשלטון החוק. אכן הקלת הראש בעבירה זו תשמוט את הבסיס תחת עונש פסילת רשיון הנהיגה כלי האכיפה והענישה הטבעי, המיידי והיעיל ביותר כנגד עברייני תנועה. עובדה זו מחייבת ענישה מחמירה שתשמש גם גמול ראוי למי שהפר את צוו בית המשפט וגם הרתעה כלפי מי שהוטל עליו צוו כזה.

במקרה דנן מדובר בעבירה בנסיבות מחמירות. גזר הדין שפסל את הנאשם לתקופה של חמש שנים ניתן אך כשישה חודשים קודם לכן והטיל עליו עונש של עבודות שירות. הנאשם לא התייצב לריצוי עבודות השירות וחזר ואחז בהגה על אף האיסור שהוטל עליו. הנאשם גילה בכך זלזול בוטה בגזר דינו של בית המשפט בחיפה, ולמעשה גילה כי לגזר הדין אין כל משמעות בעיניו.

יתרה מכך, מתברר כי באותה עת היה הנאשם אף פסול מנהיגה בהתאם לגזר דינו של כב' השופט בכר בתיק 3216-07-09, שם הוטלה עליו פסילה לתקופה של שנתיים שחושבה מחודש דצמבר 2012.

זאת ועוד, פרט לנהיגה בזמן פסילה, נהג הנאשם ברכב כשרישיונו אינו תקף במשך כמעט 25 שנים. המדובר בעבירה חמורה לא פחות. לדעתי, אין הבדל בין מי שהוטלה עליו פסילה בידי בית המשפט, קצין משטרה או רשות הרישוי ובין מי שהמדינה מסרבת לחדש את רישיונו תקופה כה ארוכה. לסיבת לפסילה או אי חידוש הרישיון חשיבות מועטה, והדגש הוא על סנקציה שהוטלה בידי המדינה על אזרח, והוא מחליט לעשות דין לעצמו ולהפר את האיסור. לא רק שהנאשם לא מחזיק ברישיון תקף תקופה כה ארוכה, עיון בעברו התעבורתי מגלה כי לאורך השנים הוא נמצא נוהג לפחות 8 פעמים ללא רישיון תקף, וכאמור לעיל, שלוש פעמים כשהוא נוהג בזמן פסילה.

בתיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשע"ב - 2012 נקבע כי ככלל, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40ב לחוק העונשין התשל"ז 1977, להלן: " החוק"). עקרון זה פורש בפסיקת בית המשפט העליון כעקרון הגמול (ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13)).

כאמור לעיל, בית המשפט העליון עמד לא אחת על חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, הסיכון הטמון בהן והזלזול שהן מבטאות כלפי החוק ורשויות המדינה.